מקלדה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

1. בפני בקשה להבאת ראיות לסתור, אשר הוגשה על ידי התובעת.

2.התובעת, ילידת שנת 1958, הגישה תביעתה לפיצויים, עקב נזקי גוף שנגרמו לה בתאונת דרכים מיום 11.3.2007, כהולכת רגל, עת היתה בדרכה לעבודה.

3.בחדר המיון התלוננה התובעת על כאבים בכף יד שמאל, רגל שמאל שיניים ולסת. היא נבדקה ע"י כירורג ורופא א.א.ג., אשר ציין כי התובעת נפגעה באזור הפה וכי לא נמצאו שטפי דם בפנים. התובעת שוחררה לביתה עם המלצה לבדיקת רופא פה ולסת, מעקב רופא מטפל, מעקב אורטופדי, מנוחה, נטילת משככי כאבים לפי הצורך וחופשת מחלה בת 5 ימים.

4.התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה וועדה רפואית מדרג ראשון קבעה כי לא נותרה לתובעת נכות בגין התאונה. ערר שהוגש על ידי התובעת נדחה על ידי ועדה רפואית לעררים.

5.התובעת הגישה תביעה לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים וכן, בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעות הועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי.

6.בקשתה של התובעת נוגעת אך לעניין צלקת שנותרה לה, לטענתה, תחת עינה השמאלית ואשר לא זכתה להתייחסות בוועדות הרפואיות. בבסיס הבקשה שני נימוקים, האחד - הוועדה הרפואית התעלמה מהפגיעה הפלסטית של התובעת והתייחסה רק לתחומים האורטופדי והפה והלסת, חרף תלונותיה של התובעת על הצלקת בפני הוועדה. השני - באף אחת מהוועדות לא נכח מומחה בתחום הפלסטיקה.

7.הנתבעת התנגדה לבקשה וטענה, כי התאונה הוכרה כתאונת עבודה ואילו חשבה התובעת כי יש מקום לערער על קביעות הועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי, עמדה בפניה האפשרות להגיש ערעור לבית הדין האזורי לעבודה. משלא עשתה כן, אין לקבל את בקשתה שמהווה בעקיפין ערעור על החלטת המוסד לביטוח לאומי. עוד טענה הנתבעת כי לא קיים בחומר הרפואי מאז ארוע התאונה תיעוד בדבר קיומה של הצלקת הנטענת וכי לראשונה הועלה עניין הצלקת בעת הגשת הבקשה דנן. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי התמונות שצורפו על ידי התובעת נושאות תאריך 12.1.2010 בעוד שהתאונה ארעה ביום 11.3.2007. אין לטענתה הוכחה כלשהי לכך שמקור הצלקת עליה מצביעה התובעת הינו התאונה הנדונה ולא כתוצאה מתאונת עבודה אחרת שעברה התובעת ביום 16.10.2009, עת החליקה במדרגות ונפלה.

בנוסף, טענה הנתבעת כי התובעת מנועה מלהלין על כך שלא שנכח רופא פלסטיקאי בועדה הרפואית, שעה שהיא לא התלוננה על צלקת, אלא, על נפיחות מתחת לעין שמאל ולא עמדה על כך שיהיה נוכח בועדה גם פלסטיקאי. בנוסף, טענה הנתבעת כי התובעת לא צרפה חומר רפואי שיש בו כדי לשנות את התמונה שעמדה בפני הוועדות הרפואיות שדנו בעניינה.

בהתאם להחלטה מיום 5.8.2010, הגישה התובעת תמונות בצבע של פניה, על מנת שבית המשפט יוכל להתרשם מהפגיעה הנטענת. מעבר לכך לא הוגשה תשובה לתגובה.

8.סמכותו של בית המשפט להתיר הבאת ראיות לסתור מוסדרת בסעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 הקובע:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה ; ואולם בית משפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

9.הפסיקה הציבה שני טעמים מיוחדים עיקריים, להבאת ראיות לסתור. האחד - טעמים משפטיים הכוללים פגם מהותי בהליך שהתברר בפני המוסד לביטוח לאומי, כגון תרמית או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי. השני - טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים כגון, האם חל שינוי מהותי במצבו של התובע או נתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת. נטל ההוכחה של הנסיבות יוצאות הדופן רובץ לפתחו של הטוען קיומן (ראה בר"ע 634/85 אבו עודה נגד רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד ל"ט(4) 504, עמ' 508 – 509).

בע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה(4) 77 עמ' 82 - 83, נקבע כדלקמן:

"על פי נוסח הסיפא לסעיף 6ב לחוק, יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד. כדוגמה למקרים כאלה יכול לשמש מקרה, בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על-ידי הוועדה הרפואית של המוסד ועד לדיון בבית-משפט. מקרה אחר הוא, כשלפני הוועדה הרפואית לא היו עובדות רלוואנטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם התאונה, ואשר לו היו לפניה, בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה. אין זו, כמובן, רשימה ממצה של המקרים בהם יתיר בית המשפט להביא ראיות לסתור, אלא בגדר הדגמה בלבד. אך מה שחשוב להדגיש הוא, שרק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן יותר הדבר... אכן, פסיקתו העקבית של בית-משפט זה היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על-פי הסיפא של סעיף 6ב ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד".

על אף האמור לא מדובר ב"רשימה סגורה" של תנאים שרק בהתקיימם תותר הגשת הראיות לסתור ויש על אף האמור לבחון כל מקרה לגופו ובהתאם לנסיבותיו, בכפוף לרוח הדברים, בהתאם לסיפא לסעיף 6ב וההלכות שפורטו לעיל.

10.אמנם, המקרה שבפנינו הינו מקרה גבולי בלבד אולם, אינני סבור כי ראוי למנוע מהתובעת להוכיח נכותה, באמצעות הבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי.

כפי שעולה מתעודת חדר המיון מיום 11.3.2007, הרי שהתובעת התלוננה על חבלות באגודל יד שמאל, כף רגל ימין ולסת וכן, על כאבים באיברים אלו, ללא תלונות או חבלות אחרות. רופא כירורג שבדק את התובעת מצא כי היא נחבלה באגודל ידה, קרסול ימין, פנים ושיניים. התובעת התלוננה בפניו על כאבים בפנים ובשיניה העליונות משמאל. הכירורג ציין כי קיימת רגישות מעל עצם המקסילה משמאל (מדובר באחת מעצמות הפנים מתחת לעין - א.ר.). בהמשך, הכיר המוסד לביטוח לאומי בחבלה בפנים כתוצאה מהתאונה. בתעודה ראשונה לנפגע מעבודה מיום 19.3.2007 נזכרה חבלה בפנים ואילו בתעודה נוספת לנפגע בעבודה מיום 1.4.2007 ישנה אבחנה נוספת של צלוליטיס ואבסס בפנים. בעת בדיקתה על ידי הועדה מדרג ראשון של המוסד לביטוח לאומי ביום 4.5.2008, חזרה והתלוננה התובעת, בין היתר, על נפיחות של העצמות בפנים מתחת לעין שמאל. הועדה התייחסה לתלונותיה של התובעת במישור האורטופדי וכן, בקשה חוות מומחה יועץ בתחום הפה והלסת. עם זאת, עיון בפרוטוקולים של הועדות שבדקו את התובעת, לרבות חוות דעתו של מומחה הפה ולסת שיעץ לוועדה מעלה, כי לא קיימת בהן התייחסות כלשהי לתלונותיה של התובעת בדבר נפיחות מתחת לעינה השמאלית ומומחה הפה ולסת התייחס לעניין הפגיעה בשיניה של התובעת בלבד. בתמונות שצרפה התובעת לתיק בית המשפט, בהתאם להחלטה מיום 5.8.2010, ניתן להבחין בנפיחות בצד שמאל, מתחת לעינה השמאלית. הגדרת הפגיעה על ידי התובעת במונחים רפואיים בעת שהעלתה תלונותיה בפני העדה הרפואית אינה רלבנטית. בין אם מדובר בצלקת ובין אם מדובר בנפיחות כתוצאה מחבלה, הועדה הרפואית לעררים התעלמה מפגיעה זו, היא לא הנחתה את יועץ פה ולסת להתייחס אליה ואף לא הפנתה את התובעת לייעוץ רופא בתחום הפלסטיקה. אמנם, ספק אם הפגיעה הנטענת על ידי התובעת מגיעה כדי נכות ואף לא נעלמה מעיני טענתה של הנתבעת בדבר העדר קשר סיבתי אולם, עניין זה נתון ממילא למומחיותו של רופא. בנסיבות אלו, למרות שמדובר במקרה גבולי, יש מקום להתיר לתובעת להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, באמצעות מינוי מומחה רפואי בתחום הפלסטיקה.

החלטת מינוי פורמאלית תנתן בנפרד.

11.בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.